במבט ראשון המדבר עשוי להיראות ריק ושומם, אך למעשה בני אדם חיים, נודדים, סוחרים ומטיילים באזור מכתש רמון והר הנגב כבר אלפי שנים. לאורך מסלול סובב רמון ניתן לפגוש עדויות לתרבויות קדומות, לדרכי מסחר בינלאומיות ולמערכות מתוחכמות שאפשרו חיים באחד האזורים הצחיחים במזרח התיכון.
אתרי הפולחן הקדומים
לאורך הר הנגב ובאזור מכתש רמון פזורים עשרות אתרי פולחן קדומים המתוארכים בעיקר לתקופה הכלקוליתית המאוחרת ולתקופת הברונזה הקדומה, לפני כ־4,500 עד 5,500 שנה. האתרים בנויים בדרך כלל ממעגלי אבנים, מצבות ומתחמים קטנים שהוקמו בנקודות שולטות בנוף.
החוקרים סבורים שאתרים אלו שימשו לטקסים ולהתכנסויות של קבוצות נוודיות שחיו באזור בתקופה שבה טרם התקיימו יישובי קבע גדולים בנגב. חלק מהאתרים נמצאים לאורך צירי תנועה קדומים, דבר המרמז כי ייתכן ששימשו גם נקודות מפגש בין קבוצות שונות.
לאורך סובב רמון ניתן לראות מספר אתרים כאלה, ובהם אתרי הפולחן הסמוכים להר עידו ולמפער פיטם.
בורות המים – המפתח לחיים במדבר
ללא מים לא ניתן היה לקיים חיים רציפים במדבר. במשך אלפי שנים פיתחו תושבי האזור שיטות מתוחכמות לאיסוף מי נגר ולאגירתם בבורות חצובים בסלע.
בור חמת ובורות לוץ הם מהדוגמאות המרשימות ביותר למערכות אלו. מי הגשמים שנאספו בשטחי הניקוז הוזרמו באמצעות תעלות אל הבורות, שם נשמרו לעיתים במשך חודשים ארוכים.
בורות אלו שימשו נוודים, רועים, שיירות סוחרים ולעיתים גם יישובים קטנים שפעלו באזור. רבים מהם ממשיכים לאגור מים גם כיום לאחר שנים גשומות.
הנבטים ודרך הבשמים
בין המאה ה־3 לפני הספירה למאה ה־2 לספירה שלטו הנבטים באחת מרשתות המסחר החשובות בעולם העתיק. מרכז ממלכתם היה בעיר פטרה שבירדן של ימינו, אך השפעתם הגיעה גם לנגב, לסיני ולחלקים נרחבים של חצי האי ערב.
עיקר עושרם של הנבטים הגיע מהשליטה על דרך הבשמים – רשת נתיבי מסחר שהובילה לבונה, מור, תבלינים, בשמים וסחורות יקרות מדרום חצי האי ערב אל נמלי הים התיכון. שיירות הגמלים שעברו בדרך חצו מאות ואף אלפי קילומטרים, והיו תלויות במקורות מים, תחנות מנוחה ומערכות אבטחה לאורך הדרך.
הנבטים פיתחו מומחיות יוצאת דופן לחיים במדבר. הם הקימו מאגרי מים, חצבו בורות, פיתחו שיטות לאיסוף מי שיטפונות ובנו תחנות דרכים שאפשרו לסוחרים לחצות אזורים צחיחים בבטחה. חאן סהרונים ומצד מחמל, שבהם עובר שביל סובב רמון, הם חלק ממערכת זו.
בשנת 106 לספירה סופחה ממלכת הנבטים אל האימפריה הרומית. הרומאים הבינו את חשיבות דרכי המסחר במדבר והשקיעו בשיפור הדרכים ובחיזוק השליטה באזור. עם זאת, במקביל החלו להתפתח נתיבי מסחר ימיים בים האדום, שאפשרו להעביר סחורות במהירות ובעלות נמוכה יותר.
השילוב בין השליטה הרומית לבין התחזקות הסחר הימי הביא בהדרגה לירידה בחשיבות דרך הבשמים. הערים הנבטיות המשיכו להתקיים עוד מאות שנים, אך נתיב המסחר שהפך את הנבטים לאחת הממלכות העשירות באזור איבד את מעמדו המרכזי.
כיום נחשבת דרך הבשמים לאחד מאתרי המורשת החשובים בישראל. השרידים שנותרו לאורכה – חאנים, מצדיות, בורות מים ודרכים עתיקות – מספקים הצצה נדירה לעולם המסחר הבינלאומי של העת העתיקה וליכולתם המרשימה של הנבטים להתקיים ולשגשג בלב המדבר.